אימוץ - תהום או מציאות? - בדיקה בעזרת העבודה של ביירון קייטי 

 אימוץ – תהום או מציאות?

תינוק זוחל בין הצעצועים על הרצפה. ביניהם מראה. במראה משתקפת התקרה הגבוהה, והתמונה שיכולה להתקבל למי שמסתכל לתוכה היא שלפניו נמצאת תהום עמוקה. התינוק זוחל ומגיע אל המראה. מסתכל לתוכה, נסוג, חוזר, עוצר שוב לרגע ועובר מעליה. ה"תהום" לא הפריעה לו. הוא חש רק במציאות הפשוטה של רצפה יציבה ומשהו חדש אבל יציב עליה. הוא ממשיך לזחול בביטחון על המראה בהנאה מרובה.

מה עבר בראשו של התינוק שזחל על רצפה יציבה ועליה מראה? איזו מחשבה עלתה בראשו כשנעצר לפתע? האם חשב שלפתע נפערה לפניו תהום? אולי הבחין בשינוי צבע או חש בטקסטורה אחרת והתחושה המוזרה עיכבה אותו לרגע?

גם אנחנו מהלכים בין הדברים שאנחנו צריכים להסתדר איתם בחיים שלנו, וביניהם יש כאלו שמעכבים אותנו במידה כזו או אחרת.

כמשפחות מאמצות – על אחת כמה וכמה, הן הילדים המאומצים, הן ההורים המאמצים.

אז מה ההבדל בינינו המהלכים בין הדברים שאנחנו צריכים להסתדר איתם, ובין התינוק הזוחל בין הצעצועים וצריך להסתדר איתם?

בעיניי ההבדל נעוץ במשמעות שאנחנו נותנים לדברים מתוך הפרשנות שלנו על סמך הניסיון, הסביבה שמשפיעה עלינו, החינוך, העבר שלנו, העתיד שלנו.

התינוק – מסתמך רק על הניסיון שלו. זוחל, נתקל בחפץ – המראה שעל הרצפה, בוחן אותה, מרגיש יציב – ממשיך ללכת בשמחה ובסקרנות.

אנחנו – נתקלים בחפץ, למשל המראה על הרצפה. נסתכל לתוכה, נראה את התקרה רחוק למטה, התחושה שעשוייה לעלות היא שהגענו לתהום, התגובה האוטומאטית יכולה להיות שנאחז בבהלה, ומייד מתחילה הפרשנות. תעלה מחשבה שמסוכן להתקרב לתהום, צריך להיזהר, אסור להתקדם, ומכאן – כל התגובות יהיו בהתאם.

אבל האם זו באמת תהום?

האם לא שווה קודם כל לבחון אם יש כאן באמת תהום? מה עומד בפנינו? מה משתקף כאן? מה מסוכן – המראה או אולי ההשתקפות?

האם אנחנו באמת עוצרים רגע לבחון ולשאול – האם זו אמת?

כלי פשוט ויעיל לבחון – היא העבודה של ביירון קייטי, ארבע השאלות שמתוך התשובות מתגלות האופציות השונות, הם ההיפוכים. אדגים כאן בהמשך.

בראשינו יש אין ספור סיפורי "תהומות". אנחנו כל הזמן נתקלים בדברים או באנשים, שגורמים לנו להרגיש כמה רחוקים אנחנו ממה שאנחנו רוצים, שתהום מפרידה בינינו ובין מה שאנחנו צריכים.

למשל המחשבה: 'אילו רק היו מקשיבים לי יותר הייתי מצליח יותר' – ההורים חושבים כך על הילדים, הילדים – על ההורים. בכל בית, בכל מקום בעולם – חושבים כך, אבל האם זו אמת? – שווה לבדוק!

אצל משפחות מאמצות – על אחת כמה וכמה. היחסים בין ההורה המאמץ ובין הילד המאומץ מאד עדינים ורגישים. למשל, בדרך כלל ההורה יחשוש לפגוע בילד אם יגיד לו שהוא מעצבן אותו, אבל יש סיכוי גדול שבכך התהום ביניהם רק תגדל. מן הראוי שההורה הזה יעצור ויבדוק:

האם זו אמת – שאם אגיד לילד שלי (המאומץ) שהוא מעצבן אותי – אפגע בו.

מניסיוני – כשהאמנתי שאפגע בבת שלי אם אומר לה שהיא מעצבנת אותי – נוצרה בינינו תהום. הרגשתי רע, מאופקת, כמו שיתוק, לא יכולתי להירדם בלילה, מצאתי כל מיני סיבות לא להיות בקרבתה כי לא רציתי לדבר איתה, דיברתי עליה לא יפה עם אחרים – כל אלו פגעו בה מאד! בבדיקה זו גיליתי שהיא עושה מה שהיא עושה, אני מפרשת את זה כמעשה מעצבן, היא לא בהכרח מתכוונת לעצבן אותי.

מי אני כשאני לא מאמינה למחשבה שאפגע בילדה שלי אם אומר לה שהיא מעצבנת אותי? – קודם כל אני נושמת עמוק וטוב, אני מרגישה מלאת אנרגיה ורצון טוב ואהבה ופתיחות כלפיה, סקרנות כלפי מעשיה וגעגוע אליה, רוצה לחבק אותה ולשמוע מה יש לה להגיד לי בעניין.

התוצאה היא – שהמחשבה קיבלה תפנית:

אפגע בבת שלי אם לא אומר לה שהיא מעצבנת אותי – כי אני מתעלמת ממנה, משאירה אותה לבד, וזה הרבה יותר פוגע. סביר להניח שהיא לא תשתנה מעצמה, היא צריכה להכיר בתוצאות של ההתנהגות שלה.

אפגע בעצמי אם אומר לה שהיא מעצבנת אותי – כי כשאני מאשימה אותה בלי להקשיב לה זה בומרנג שיחזור אלי, היחסים נהרסים ככה ואני ממשיכה להרגיש רע עם עצמי, בהאשמות אין סיכוי לתיקון ושינוי התנהגות.

בזה הסתיים תהליך הבדיקה עבור מחשבה זו, כשהתחושה היא של קירבה גדולה, הערכה ורצון להקשיב ולהכיר עוד יותר האחת את השנייה. התוצאה היא שאין תהום. במקום תהום יש דיבור, בירור, קרבה, הבנה – כל מה שאנחנו רוצים כל כך שיהיה לנו.

הנה כמה מהמחשבות הנפוצות על אימוץ ילדים: קשה לאמץ ילד גדול; אימוץ פתוח או אימוץ עם קשר מאיים על גיבוש המשפחה; לאם חד-הורית מאמצת אין הרבה ברירות, וכד'. אלה הם התהומות בינינו ובין ילדינו המאומצים. לעתים מחשבות מסוג זה מנהלות אותנו, אינן נותנות לנו מנוח וגורמות לנו תחושה חזקה של עמידה על פי תהום – אבל האם זו אמת??

התינוק הבין שאין תהום. איך אנחנו יודעים זאת? – מעשיו הוכיחו: הוא המשיך בדרכו בהנאה. זה מה שאנחנו רוצים במציאות האימוץ שלנו. אם נחקור את המחשבות המקשות האלו ולא נאפשר להן – למחשבות – לפעור תהום בינינו ובין ילדינו – נוכל למצוא ביתר קלות את ההנאה בדרך המופלאה שלנו כהורים מאמצים לילדים המאומצים שלנו.

מוזמנים לבוא, לבדוק לעצמכם.

בברכה,

צילה.